סדרה בת ארבע הרצאות שאחריהן תתקיים שיחה – בזום. **מספר המקומות מוגבל על מנת לאפשר שיחה פתוחה**
ימי שני, – 27.4 – 4.5 – 11.5 –18.5
בשעה 20:00
לאחר כל הרצאה יישלח קישור להקלטה עם כתוביות לצפייה בזמנכם. החופשי במשך חצי שנה
הגיבורים התרבותיים של המפגשים הללו יהיו ארבעה:
יוסיף ברודסקי (ונציה) פייר פאולו פזוליני (רומא) ואלנה פרנטה (נאפולי) וגם רולאן בארת, שיספק לנו את התשתית התאורטית כדי להבין בצורה מעמיקה שהעיר היא למעשה טקסט שאותו אנחנו קוראים בשעה שאנו מהלכים ברחובותיה (במסתו "סמיוטיקה ואורבניזם"), וכיצד זה אמור לשנות את ההתייחסות שלנו למרחב האורבני ועיצובו הספרותי.
המשתתפות והמשתתפים בסמינר יכירו סופרים וסופרת ששינו לחלוטין את ההתייחסות למקומות עליהם כתבו ובמידה רבה עיצבו את הדימוי הקנוני שלהם בתרבות האיטלקית בת זמננו.
מרתקת במיוחד העובדה ששלושת הסופרים לא היו בני המקום עליו כתבו את יצירותיהם המכוננות. פאזוליני לא נולד ברומא ולא גדל בה, ברודסקי נולד ברוסיה הסובייטית וחי ולימד בארצות הברית וגם במקרה של פרנטה קרוב לוודאי שהסופרת המסתורית אינה בת נאפולי.
בארת והסמיוטיקה של העיר
קריאה במסה האמורה לעיל שבה נדונים דברים עקרוניים הנוגעים לעיר כטקסט וכיצד נבנות ומשתנות משמעויות של כל מרחב עירוני.
במסה החשובה הזאת ההוגה הצרפתי הופך אנדרטאות, פסלים, כנסיות למרכיבים של תחביר היוצרים טקסט שאינו בהכרח עשוי ממילים. בעת העיון במסתו נעסוק בשאלות כמו: מהו מרכז העיר? האם יש לעיר רק מרכז אחד? האם הוא דבר משתנה? מה היחסים בין מפה של עיר לבין העיר עצמה כפי שהיא במציאות? כיצד אנחנו קוראים את העיר ואם לכל אדם ההולך בעיר יש "קריאה" משלו של המרחב האורבני? כיצד ספרות בונה דימוי של עיר? והאם יש הבדל בין הטקסט האורבני בתרבות מערבית לכזה המשתייך לתרבות המזרח הרחוק?
רומא של פאזוליני
פייר פאולו פאזוליני הקדיש רבות מיצירתו לעיר רומא. הוא עשה זאת כמעט בכל תחומי פעילותו האומנותית הענפה: קולנוע, שירה, פרוזה.(סרטים כ"אקטונה" ו"מאמא רומא", הרומאן "חיים אלימים" או הפואמה שלו "האפר של גרמשי") הבחירה של פאזוליני הייתה להעמיד במוקד יצירותיו את רומא של הפרברים ולא זאת המוכרת לנו ומתקשרת או להיסטוריה של הכנסייה הקתולית או להיסטוריה של האימפריה הרומית. פעילותו בתחומי אומנות שונים הצליחה אכן להפנות את המבט של האיטלקים מהמרכז הרשמי הממוסד של בירתם דווקא אל הפרברים שלה שבעיניו אלטרנטיבה תרבותית-לשונית לתרבות הרשמית האיטלקית.
מדוע עשה זאת? האם הייתה לדבר מטרה פוליטית? כיצד הבחירה שלו מתקשרת לתפיסותיו של רולאן בארת ולהיסטוריה של רומא?
ונציה של ברודסקי
יוסיף ברודסקי היה משורר רוסי, חתן פרס נובל שזכה בו בשנת 1987. הוא נהג להגיע לונציה בחודשי החורף ועשה זאת במשך עשרים שנה. בהזמנת עיריית ונציה הוא כתב ספר פרוזה על העיר והטקסט הזה נקרא בעברית "חותם מים", והוא בעיני אחד הדברים היפים ביותר שנכתבו על העיר, שרבים ניסו להתמודד בספרות עם יופייה.
במפגש הזה ננסה להבין כיצד ברודסקי, שכמובן אינו ונציאני, מצליח לקרוא ולעצב את ונציה שלו במזיגה מפתיעה של חומרים ביוגרפים, יוצרים ספרותיים שחיו בה וכתבו עלייה ותחושות גופניות ( הרגליים, העין למשל) שהעיר הזאת יוצרת ומחדדת אצל תייריה, בעיקר אם הם בניה של תרבות זרה לעיר ולמדינה האיטלקית.
נאפולי של פרנטה
ביצירתה של אלנה פרנטה נאפולי היא יותר מעיר וחשיבותה אינה פחותה מזו של הדמויות הראשיות. העיר שאותה בחרה הסופרת להביא לידיעת מיליוני הקוראים והקוראות של ספריה אינה זו השגרתית אלא דווקא זו של שכונות העוני, המייצגות תרבות אלטרנטיבית לתרבות האיטלקית הרשמית.
ההשפעה על הבחירה הזאת כפי שנראה במפגש היא בהחלט זו של פייר פאולו פאזוליני וקשורה בבירור לעולם שהוא בנה בפרוזה ובקולנוע שלו. מרכז העיר הבורגנית מאיימת על הדמויות של פרנטה. המוקד של חייהם היא השכונה הנידחת לכאורה או האי איסקיה ויש לכך סיבות ספרותיות ופוליטיות כאחד.
כמו כן נעסוק בקשר בין הצלחתה העולמית של פרנטה לבין ההשפעה שהייתה לתופעה הזאת על הדימוי של העיר נאפולי בקרב התיירים המבקרים בה בעשור האחרון בה נוצרה תופעה מדהימה למדי של תיירות פרנטה. כלומר אנשים הבאים לעיר כדי לבקר באתרי "החברה הגאונה".
המפגשים יכללו כמובן התייחסות ליוצרים דגולים נוספים שכתבו על רומא, ונציה ונאפולי ואינם עומדים במוקד המפגשים האלה. כוונתי להמינגויי, מורנטה, פרוסט, מאן, הנרי ג'ימס, פירנדלו ועוד רבים וטובים.
אלון אלטרס הוא סופר, מתרגם ומשורר. לימד באוניברסיטאות בישראל ובאיטליה ובעל ניסיון עשיר בהנחיית סדנאות כתיבה.
הוא חי באיטליה למעלה מעשרים שנה, שם זכה בפרס משרד התרבות האיטלקי על תרגומיו מאיטלקית לעברית.
בשנת 2006 העניק לו נשיא איטליה תואר אבירות על תרומתו להפצת הספרות והתרבות האיטלקית בישראל.
פרסם עד כה חמישה רומאנים וארבעה ספרי שירה ותרגם עשרות ספרים ועשרות שירים.
הבולטים בתרגומיו הם:
"החברה הגאונה" מאת אלנה פרנטה וגם "ימי הנטישה" של אותה המחברת.
"הזקן והים" מאת ארנסט המינגווי
"העיר והבית" מאת נטליה גינצבורג
"סיפורים רומאיים" מאת ג'ומפה להירי
"מחברות הכלא" מאת אנטוניו גרמשי
"מעשים לא טהורים/ אמדו מיו " מאת פייר פאולו פזוליני.
"לטענת פררה" מאת אנטוניו טאבוקי
למה להירשם לסמינר "הערים הגלויות לעין"?
- כי אחרי שתשמעו את רולאן בארת מסביר שעיר היא טקסט שאפשר לקרוא — הליכה ברחובות רומא או ונציה תהיה חוויה אחרת לגמרי.
- כי אלון אלטרס הוא האיש שתירגם לעברית את פרנטה, חי עשרים שנה באיטליה, וקיבל תואר אבירות על תרומתו לתרבות האיטלקית — זה לא עוד הרצאה, זו כניסה לעולם מבפנים.
- כי הסמינר בוחר דווקא בפרברים ובשולות — רומא של פאזוליני, נאפולי של פרנטה, ונציה הסגורה של ברודסקי בחורף — ומגלה שדווקא שם נבנה הדימוי התרבותי האמיתי של הערים האלה.
- כי שלושת הסופרים לא היו בני המקום שעליו כתבו, ובדיוק זה מה שעושה את יצירותיהם למרתקות — ומה שהסמינר מנסה להבין.
- כי ארבעה מפגשים עם גישה להקלטה חצי שנה — אפשר ללכת לאיבוד בתוך זה בנחת.