הערים הגלויות לעין: סמינר בהנחיית אלון אלטרס

הערים הגלויות לעין: סמינר בהנחיית אלון אלטרס

4 מפגשים על ערים איטלקיות ועיצובן הספרותי:

רומא, ונציה, נאפולי.

איטליה, כידוע לכל תייר, היא מדינה שיש בה מגוון ערים רבות המושכות אליהם מאות מיליוני מבקרים. בחרתי לצורך הסמינר הזה בשלוש ערים מפורסמות וביוצרים שונים מאוד זה מזה כדי להראות כיצד כל אחד מהם עיצב את העיר שלו וכיצד יצירתם תרמה לעיצוב הדימוי של הערים הללו  הן בתרבות האיטלקית והן אצל התיירים המבקרים בהן.

הגיבורים התרבותיים של המפגשים הללו יהיו ארבעה:

יוסיף ברודסקי (ונציה) פייר פאולו פזוליני (רומא) ואלנה פרנטה (נאפולי) וגם רולאן בארת, שיספק לנו את התשתית התאורטית כדי להבין בצורה מעמיקה שהעיר היא למעשה טקסט שאותו אנחנו קוראים בשעה שאנו מהלכים ברחובותיה (במסתו "סמיוטיקה ואורבניזם") וכיצד הדבר הזה אמור לשנות את ההתייחסות שלנו למרחב האורבני ועיצובו הספרותי

המשתתפות והמשתתפים בסמינר יוכלו להכיר שני סופרים וסופרת ששינו לחלוטין את ההתייחסות למקומות עליהם כתבו ובמידה רבות עיצבו את הדימוי הקנוני שלהם בתרבות האיטלקית בת זמננו.

מרתקת במיוחד העובדה  ששלושתם לא היו  בני המקום עליו כתבו את יצירותיהם המכוננות. פזוליני לא נולד ברומא ולא גדל בה, ברודסקי נולדה ברוסיה הסובייטית וחי ולימד בארצות הברית וגם במקרה של פרנטה קרוב לוודאי שהסופרת המסתורית אינה בת נאפולי.

מפגש ראשון:

בארת והסמיוטיקה של העיר

קריאה במסה האמורה לעיל שבה נדונים דברים עקרוניים הנוגעים לעיר כטקסט וכיצד נבנות ומשתנות משמעויות  של כל מרחב עירוני. במסה החשובה הזאת ההוגה הצרפתי הופך אנדרטאות, פסלים, כנסיות למרכיבים של תחביר היוצרים טקסט שאינו בהכרח עשוי ממילים. בעת העיון במסתו נעסוק בשאלות כמו: מהו מרכז העיר? האם יש לעיר רק מרכז אחד? האם הוא דבר משתנה? מה היחסים בין מפה של עיר לבין העיר עצמה כפי שהיא במציאות? כיצד אנחנו קוראים את העיר ואם לכל אדם ההולך בעיר יש "קריאה" משלו של המרחב האורבני? כיצד ספרות בונה דימוי של עיר? והאם יש הבדל בין הטקסט האורבני בתרבות מערבית לכזה המשתייך לתרבות המזרח הרחוק?

רומא של פזוליני:

פייר פאולו פזוליני הקדיש רבות מיצירתו לעיר רומא. הוא עשה זאת כמעט בכל תחומי פעילותו האומנותית  הענפה: קולנוע, שירה, פרוזה.(סרטים כ"אקטונה" ו"מאמא רומא", הרומאן "חיים אלימים" או הפואמה שלו "האפר של גרמשי")  הבחירה של פזוליני הייתה להעמיד במוקד יצירותיו את רומא של הפרברים ולא זאת המוכרת לנו ומתקשרת או להיסטוריה של הכנסייה הקתולית או להיסטוריה של האימפריה הרומית. פעילותו בתחומי אומנות שונים הצליחה אכן להפנות את המבט של האיטלקים מהמרכז הרשמי הממוסד של בירתם דווקא אל הפרברים שלה שבעיניו  אלטרנטיבה תרבותית-לשונית לתרבות הרשמית האיטלקית.

מדוע עשה זאת? האם הייתה לדבר מטרה פוליטית? כיצד הבחירה שלו מתקשרת לתפיסותיו של רולאן בארת  ולהיסטוריה של רומא?

ונציה של בורדסקי:

יוסיף ברודסקי היה משורר רוסי, חתן פרס נובל שזכה בו בשנת 1987. הוא נהג להגיע לונציה בחודשי החורף ועשה זאת במשך עשרים שנה. בהזמנת עיריית ונציה הוא כתב ספר פרוזה על העיר והטקסט הזה נקרא בעברית "חותם מים", והוא בעיני אחד הדברים היפים ביותר שנכתבו על העיר שזכתה שרבים ינסו להתמודד עם יופייה. במפגש הזה ננסה להבין כיצד ברודסקי, שכמובן אינו ונציאני, מצליח לקרוא ולעצב את ונציה שלו במזיגה מפתיעה של חומרים ביוגרפים, יוצרים ספרותיים שחיו בה וכתבו עלייה ותחושות גופניות ( הרגליים, העין למשל)  שהעיר הזאת יוצרת ומחדדת אצל תייריה, בעיקר אם הם בניה של תרבות זרה לעיר ולמדינה האיטלקית.

נאפולי של פרנטה:

ביצירתה של אלנה פרנטה נאפולי היא יותר מעיר וחשיבותה אינה פחותה מזו של הדמויות הראשיות. העיר שאותה בחרה הסופרת להביא לידיעת מיליוני הקוראים והקוראות של ספריה אינה זו השגרתית אלא דווקא זו של שכונות העוני, המייצגות תרבות אלטרנטיבית לתרבות האיטלקית הרשמית.

ההשפעה על הבחירה הזאת כפי שנראה במפגש היא בהחלט זו של פייר פאולו פזוליני וקשורה בבירור לעולם שהוא בנה בפרוזה ובקולנוע שלו. מרכז העיר הבורגנית מאיימת על הדמויות של פרנטה. המוקד של חייהם היא השכונה הנידחת לכאורה או האי איסקיה ויש לכך סיבות ספרותיות ופוליטיות כאחד.

כמו כן נעסוק בקשר בין הצלחתה העולמית של פרנטה לבין ההשפעה שהייתה לתופעה הזאת על הדימוי של העיר נאפולי בקרב התיירים המבקרים בה בעשור האחרון בה נוצרה תופעה מדהימה למדי של תיירות פרנטה. כלומר אנשים הבאים לעיר כדי לבקר באתרי "החברה הגאונה".

המפגשים  יכללו  כמובן התייחסות ליוצרים דגולים נוספים שכתבו על רומא, ונציה ונאפולי ואינם עומדים במוקד המפגשים האלה. כוונתי להמינגויי, מורנטה, פרוסט, מאן, הנרי ג'ימס, פירנדלו ועוד רבים וטובים.