בעוד שהפסיכואנליזה מציעה מסגרת תיאורטית והגותית להבנת נפש האדם, הספרות, שהייתה כאן הרבה קודם, חושפת את שכבות הנפש. בהרצאה נעסוק בזיקות הגומלין בין הדיסצפלינות. דרך קריאה ברומן "לרגל הנסיבות" ויצירות נוספות, נדבר על היבטים מודעים ולא מודעים בכתיבת הפרוזה, באופן בו מדברת הספרות את הנפש, ואילו הפסיכואנליזה מציעה לנו מסגרת הבנה לגילויים אלה.
לפני מושגים, לפני תיאוריות, לפני שפה טיפולית —
הרומן, הסיפור והקול הספרותי כבר ידעו לגעת בזיכרון, באשמה, בתשוקה, בחרדה ובשתיקה.
הם עשו זאת לא דרך ניתוח — אלא דרך צורה.
בהרצאה זו נבחן את המפגש הפורה בין ספרות לפסיכואנליזה:
כיצד קריאה ספרותית יכולה להיעזר במחשבה הפסיכואנליטית,
ומצד שני — כיצד הספרות חורגת תמיד מכל מסגרת תיאורטית.
לאוהבות ואוהבי ספרות שמבקשים להעמיק את הקריאה
למטפלות ומטפלים, פסיכולוגים ואנשי טיפול
לכותבות וכותבים המתעניינים בקשר בין נפש, זיכרון וכתיבה
לכל מי שנמשך לאזורי החפיפה שבין יצירה, מחשבה וחוויה פנימית
אין צורך בידע מוקדם בפסיכואנליזה — רק בסקרנות והקשבה. יוקצה זמן לשאלות מהמשתתפים.ות
כי זו הזדמנות נדירה לפגוש חשיבה שמחזיקה בו־זמנית
דיוק אקדמי, עומק קליני ורגישות ספרותית,
ולשאול לא מה הספרות אומרת על הנפש —
אלא איך היא עושה זאת.