"הלכתי לישון עם השאלה שלך, ועם חלק מהתשובות שקראתי. וככה בעדינות, התרחבה לי החיבה שלי לעצמי, כי קלטתי שאני נורא סקרנית בעולם. שיש עלים וגזעים שאני חייבת להרגיש וללטף. שיש לי סקרנות גדולה למופעי האור בשעות השונות של היום. שהחוש שאחראי על עונג ממוסיקה, מצלילים וממילים, והחוש שנפעם ממשמעות, והחוש שמאפשר לי לפגוש אנשים בקליניקה, כשאני ערה וקשובה למהותם- למכלול שמתהווה מתוך הבעת הפנים והגוף, מאיך הקול שלהם נשמע, מעוצמת המבט, מאיך הם מספרים סיפור, מהיכולת שלהם לקיים שיחה/ דיאלוג או מונולוג/ מהגישה שלהם ליצירה/ מקלילות או כובד הגוף ותנועותיו/ החוש שמנסה להבין את דחיסות האוויר כל יום מחדש/ וחוש אחר שסקרן לגבי טעמים של אוכל ומטקסטורות, והחוש שבוחר ספרים לי השם והכריכה/ החוש שנטרף מספרים או סרטים או שירים שלא ברור בכלל מאיפה הגאונות לכתוב ככה או ליצור ככה/ והחוש שסקרן לגלות מה אני יכולה ליצור בעולם, ואיך אפשר להיות פה בעולם באופן חי... ועד כמה קרובה הסקרנות, ליכולת להיות נוכחת, קשובה, ערה, מביטה, מריחה, נושמת, כמה זה מאפשר התקרבות/ התפעלות/ התפלאות/ הבנה/ היקסמות/ חשיבה בכלל. חתיכת מנוע בחיים. לגבי השאלה השנייה- יש הרבה מידע נגיש שמסייע לי ללמוד עצמאית. מאד מסקרן אותי לפגוש אנשים שתחומי הסקרנות שלהם קרובים לשלי. אני סקרנית לפגוש אותם ולשוחח עימם, כדי לחוות פחות בדידות, לחוש שייכות ולהכיר אותי טוב יותר. אני מבינה שאפילו אותי אני לא מספיק מכירה, אז את העולם על אחת כמה וכמה "