הקלילות של קאלווינו – קורס בהנחיית אלון אלטרס

הקלילות של קלווינו

שלושה מפגשים על הפרוזה של איטלו קלווינו

ימי ראשון, 8-15-22.11

מרצה: אלון אלטרס

הסופר איטלו קלווינו נחשב לאחד מהסופרים האיטלקים הגדולים מאז ומעולם. בשלושת המפגשים הללו נתמקד בשלבים מאוחרים של יצירתו שהם לדעתי המרתקים ביותר בכל יצירתו.

ברומנים ובמסות בהן נעסוק במסגרת המפגשים הללו קורא הסופר האיטלקי תיגר על צורת הרומן המקובלת ומכריח את מאות אלפי הקוראים שלו לשאול את עצמם מהי צורת הרומן, כיצד הוא בנוי ומה אפשר לומר על העולם אם שוברים את צורת הכתיבה המקובלת ופונים לאפיקים חדשים לחלוטין ובכל זאת נשארים רלוונטיים לקורא.

מפגש ראשון:

הערים הסמויות מן העין.

הספר הזה של הסופר האיטלקי הדגול הוא המפורסם בספריו וגם הנמכר ביותר, הן בעולם והן בישראל.

מדובר ביצירה בה הנוסע האיטלקי מרקו פולו מספר לקיסר המונגולי קובלאי חאן, על ערים שפגש במסעותיו. הערים הללו הן כולן בדויות, הם אינן קיימות במציאות ויש לכולן שמות נשיים ובנטייתן הן פונות אל ערי המזרח יותר מאשר לערי אירופה (קלווינו חי בפאריז, טורינו וגנואה).

במפגש הזה נלמד להכיר איך בנה קלווינו את הערים הללו, ערים של מילים ומה הקשר ביניהן לתשוקה, לזיכרון, לראיה, לסימן הסמיוטי בתרבות, לכתיבת פרוזה וליצירת האומנות בכללה.

כיצד הן קשורות לערים מודרניות עשויות בטון והומות אדם, האם הן מנוגדות לערים הללו ומדוע כה חשובה לקלווינו הקלילות כשהוא בא לכתוב ספר על חמישים וחמש ערים שנולדו ממוחו ומה הן מספרות על כוחן של מילים.

טכניקת הכתיבה שלו בספר הזה היא הטרוגנית. "הערים הסמויות מן העין" הוא טקסט שירי, פילוסופי, פרוזאי וסמיוטי. האם הוא ממשיך להיות רומן אחרי כל השפע הצורני הזה? האם הוא מציע מודל חדש של כתיבת פרוזה גם למי שיוצר במאה ה-21?

אשתדל במפגש הזה, באמצעות הקריאה בדפים נבחרים של יצירת המופת הזאת, לענות על כל הסוגיות המרתקות הללו שרק את חלקן מניתי כאן.

מפגש שני:

המטא-רומן של קלווינו.

הספר "אם בלילה חורפי עובר אורח" הוא דוגמה מובהקת למטא-רומן פוסט מודרני. קלווינו מערער בו כמעט על כל המוסכמות המקובלות בפרוזה האיטלקית. יש לספר יותר מפתיחה אחת, יש לו יותר מקריאה אפשרית אחת והיחסים שלו עם המציאות הריאליסטית הם חדשניים ומעוררים אצל הקורא את הצורך לשאול את עצמו כיצד עליו לקרוא את הטקסט הזה שלפניו וקצת עליו לקרוא רומנים בכלל, ומהי פעולת הקריאה שהוא מבצע כשהוא פותח ספר ומתחיל אותו.

בעמוד לפני אחרון של הספר הזה מופיע ציטוט מפורסם שיהיה גם המוקד הרעיוני של המפגש השני על יצירת קלווינו:

"הקורא השביעי קוטע את דבריך: האדון באמת חושב שלכל סיפור חייבים להיות התחלה וסיום? בימי קדם כל סיפור היה יכול להסתיים רק בשתי צורות: אחרי שהגיבור והגיבורה עמדו בכל הניסיונות הם התחתנו או מתו. אכן המשמעות הסופית של כל הסיפורים כולם היא דו-פרצופית: מצד אחד המשכיות החיים, ומצד שני המוות שאין ממנו מנוס." (תרגום: גאיו שילוני, ספריית פועלים, 1999).

מפגש שלישי:

בשבחי הקלילות

כשנה לפני מותו קיבל קלווינו הזמנה מאוניברסיטת הרווארד לשאת בה סדרת הרצאות. לא עלה בידו לקיים אותן והוא מת עוד לפני התאריך שבו היה עליו לקיים את השיעורים הנהדרים הללו (1985). כתב היד השלם שלהן נותר על שולחנו והיה למעשה מוכן לחלוטין והוא הכיל שש הרצאות: קלילות, מהירות, דיוק, נראות, ריבוי, התחלה וסיום. הוא חשב שיש באיכויות האלה כדי להכין את הספרות למאה העשרים ואחת.

אחרי מותו הופיע הספר תחת השם "ההרצאות האמריקניות". במפגש השלישי שלנו נתמקד באיכות מפתיעה שהסופר האיטלקי הדגול ממליץ עליה לכותבים ולקוראים במאה ה-21. הקלילות. ההרצאה שלו נעה בין הכבדות לקלילות והוא מראה כיצד נטשה הספרות האירופית את הכבדות לטובתה של הקלילות כדרך לתאר את המציאות. היא גם זו הפותחת את הספר הזה.

הוא בוחר להדגים זאת דווקא באמצעות שירתו של המשורר האיטלקי גויידו קוולקנטי, בן זמנו של דנטה אליגיירי וידידו הטוב. בוקצ'יו מזכיר אותו ב"דקמרון", מספר לנו קלווינו ,ואז פונה לדון בשירתו של קוולקנטי כמשורר הקלילות המובהק. כמובן שאינו עוסק רק בו אלה גם ברבים וטובים כהנרי ג'ימס, פול ולארי, דנטה, אובידיוס, עולם המיתוס היווני והרומי.

הקלילות אצל גויידו קוולקנטי אינה שטחיות אלא היא אנטי תזה לכובד של העולם ולשם כך היא משתמשת בדיוק ובנחרצות ככלים של הפואטי. גם החומרים מהם עשויה שירת האהבה שלו היא קלילה אפילו מבחינה פיזיקלית: קרן שמש, אנחות, רוחות רפאים.

זו הסיבה שבחרתי בקלילות כחלק משמו של הקורס הזה. קלווינו לא היה מקל בזה ראש!

וכן, "הערים הסמויות מן העין" הוא דוגמה מופתית לקלילות של כתיבה, חשיבה, דיוק ופיוט

הערה חשובה:

הטקסטים בהם נדון קיימים כולם בתרגום עברי והקריאה בהם תתבצע כמובן בתרגומים אלה.