חנה ארנדט: סליחה ואהבה במרחב פרטי, חברתי, פוליטי

חנה ארנדט: סליחה ואהבה במרחב פרטי, חברתי, פוליטי
מרצה: דר' עידית אלפנדרי

תקציר לסדרת ההרצאות:

בחמשה מפגשים ננתח תובנות של סליחה ואהבה בטקסטים מרכזיים מאת חנה ארנדט. ארנדט מחייבת
סליחה ואהבה לא רק בחיי הפרט. היא מסבירה חיים חברתיים ופוליטי ים מפותחים שמפעילים סליחה
ואהבה. סליחה, אהבה ואהבת עולם מניעות שינויים מרחיקי לכת במצב קיים שלעד חוזר על עצמו
בצורה אוטומטית. האהבה משיבה לשאלה מי אני? היא מחברת בין אנשים שונים על בסיס מאפיינים
אינטימיים של האנושיות. קל לסלוח לאהוב. השאלה מה אני? עולה במישור חברתי ופוליטי ומביאה
בחשבון גם את נכסיו של האדם, לא רק את האנושיות שלו. ארנדט מתייחסת לסליחה כאל נס חברתי
ופולטי, לא דתי. סולחים למי שגרם נזק כדי להחזיר לעולם את ערך החפות. בחיים ציבוריים אהבת עולם
וסליחה יסיטו ממסלולם את מהלך האירועים. רק סליחה מצילה משנאה ונקמה; מאפשרת חדשנות
ושיתופי פעולה בלתי צפויים בין אנשים ומדינות. סליחה מהמרת על האנושיות של האדם האחר. זה
שפעל ברוע יכול להשתנות, להתחרט ולפעול למען הטוב. ארנדט כותבת אחרי מלחמת העולם השנייה.
היא כותבת על החברה בגרמניה אחרי משפטי נירנברג, עוקבת אחר משפטי פרנקפורט אושוויץ,
מסקרת בעיתונות את משפט אייכמן. אלו שנים של מרוץ חימוש גרעיני ומלחמה קרה בין מזרח למערב.
באותן שנים ארנדט מחווה דעה על החלטות בית הדין הגבוה לצדק בארה"ב. שם מבטלים חוקי גזע
והפרדה בין שחורים ללבנים בבתי הספר, במרחב הציבורי ואפילו בחיי הנישואין. בעקבות דוגמת ישו
הנוצרי, ארנדט לא מאשרת סליחה כשהרוע פוסל את האנושיות של הקורבן ושל התליין כאחד. סליחה
מביאה לעולם עשייה לא צפויה מראש שכפרת עוון מאפיינת אותה. סליחה מהמרת על חידוש ביחס
למורשת העבר ויכולה להציל מדעות קדומות, כניעה ל תכתיבי גורל וחזרה על קלישאות.

מפגש ראשון:
במצב האנושי )1958( ארנדט מסבירה את רשת הקשרים האנושיים שבתוכה אנו חושבים, מדברים זה
עם זה ופועלים. למרות רצוננו לדעת מיהו האדם, במרחב חברתי וציבורי אנחנו מציינים הישגים מוכרים
שלו ומזניחים איכויות ייחודיות. בהכרות עם האחר מעורבים אינטרסים. ה est-inter הכרחי, הוא מדרבן
לדיבור ופעולה בחיי חברה ופוליטיקה וקושר אדם לחברו במרחב בינאישי. רשת יחסים בונה מציאות
ובתוכה נגלה אדם פרטי. התכחשות לייחודיות של הפועל כמוה כהכחשת המציאות. בהמשך למשנתה
של ארנדט נצפה בסרט על הפילוסוף ז'ק דרידה. הוא כולל גם את האהבה בהגדרה שארנדט מציעה.
האם אפשר לאהוב אדם רק בגלל מי שהוא? אולי נכון לומר שאנו אוהבים את ההישגים של האחר, את
מה שהוא. בלב האהבה, בלב הסליחה נמצא את שברון הלב: האינטרס נגלה בשוני בין מיהו לבין מהו
האהוב.

מפגש שני:
פעולה ודיבור מצילים את האדם היצרני. הם מתקינים משמעות לסיפורים כפי שאדם עובד  (homo
faber) מייצר חפצים. המעשים שלנו מביאים גם נזק לעולם. מידת הסליחה יכולה להציל אותנו ממעגל
דטרמיניסטי של נקמה שפגיעה ונזק גוררים בעקבותיהם. ללא סליחה שמשחררת מתוצאות שליליות של
מעשים לא נוכל פעול יותר מפעם אחת. דבר שנעשה בעבר יהפוך אותנו קורבנות של תוצאות המעשים
שעברו מן העולם. סליחה תלויה במרחב הציבורי; אף אחד לא יכול לסלוח לעצמו. סליחה ביני לביני אינה
מציאותית, לכל היותר יש כאן משחק תפקידים מדומיין. בתוך הריבוי והגיוון האנושי יש לסליחה משמעות
וכוח פוליטי. הערך המוסרי של סליחה נגלה בדיבור ועשייה בין בני אדם בתחומים פוליטיים ודיפלומטיים.
נבחן את האופן שבו ארנדט מבינה סליחה על פשעים נגד האנושות. היא לא יודעת לסלוח עליהם. ביחס
לרוע איננו יודעים איזה עונש נקצוב למרצח. אם אין בכוחנו להעניש אזי לא נוכל גם לסלוח. לו ידענו
לקצוב עונש לתליין היינו יודעים לסלוח לו. יש דמיון ושוני בין משנתה של ארנדט לבין זו של ז'ק דרידה.
דרידה מאזכר את דבריה של ארנדט במאמר פילוסופי משלו על הסליחה. נבחן את דבריו כדי לנסח את
פרדוכס הסליחה גם אצל ארנדט וגם אצל דרידה.

מפגש שלישי:
ארנדט מנתחת את ה סיפור "בילי באד," מאת הרמן מלוויל, כדי לאבחן את הצד היומיומי של הבחנה
פילוסופית בין טוב לרע. היא מראה שגם לטוב המוחלט יש כוח מהפכני. מעשה טוב יכול להיות סיבה
לביצוע רצח בקונטקסט חברתי. במפגש זה נדון גם בסרט פניקס של הבמאי הגרמני קריסטיאן פצולד.
בצורות מורכבות שארנדט דנה בהן שנים ארוכות קודם לכן, הסליחה בסרט עוברת ממצב פרטי, לא
מציאותי, לספרה החברתית והפוליטית.

מפגש רביעי:
נקרא יחד מחזה מאת סביון ליברכט בשם הבנאליות של האהבה. המחזה מדמיין שיחות של חנה ארנדט
עם הפילוסוף והמורה שלה, מרטין היידגר. ארנדט לא סלחה להיידגר על שלא התפטר ממשרתו
באוניברסיטה כשהנאצים פיטרו יהודים ממשרות במקצועות החופשיים. במפגש זה נצפה גם בקטעים
מתוך הסרט הביוגרפי, חנה ארנדט, של הבמאית מרגרטה פון טרוטה. שתי היצירות רושמות פורטרט
אישי של ארנדט שקשה מאוד להבין את הבסיס הרגשי לקבלת החלטות בחייה הרגשיים והמנטליים.
מפגש חמישי:
ארנדט התנגדה לפסיכואנליזה. נקרא קטע פוליטי שבו היא מגנה את הפסיכואנליזה מפני
שהפסיכואנליטיקאי מעמיד פנים שחיינו החברתיים והפוליטיים אינם מתנהלים בתוך " מדבר." נפגיש את
תלונתה זו של ארנדט עם המאמר המרכזי ביותר של פרויד, " אבל ומלנכוליה." אטען שבקטעים מיומן
מחשבות שלה, ארנדט דנה במקומה של האהבה בעיצוב הפן האנושי של חיינו כבני אדם. כאן הקשר בין
אהבה לאהבת עולם נעשה הכרחי אבל גם חמקמק מאוד.